תנ"ך על הפרק

איוב לד

ג׳ אָב תשפ״א

לפרק הבא 782 / 929 לפרק הקודם
היום

הפרק

וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּא וַיֹּאמַֽר׃שִׁמְע֣וּ חֲכָמִ֣ים מִלָּ֑י וְ֝יֹדְעִ֗ים הַאֲזִ֥ינוּ לִֽי׃כִּי־אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ יִטְעַ֥ם לֶאֱכֹֽל׃מִשְׁפָּ֥ט נִבְחֲרָה־לָּ֑נוּ נֵדְעָ֖ה בֵינֵ֣ינוּ מַה־טּֽוֹב׃כִּֽי־אָ֭מַר אִיּ֣וֹב צָדַ֑קְתִּי וְ֝אֵ֗ל הֵסִ֥יר מִשְׁפָּטִֽי׃עַל־מִשְׁפָּטִ֥י אֲכַזֵּ֑ב אָנ֖וּשׁ חִצִּ֣י בְלִי־פָֽשַׁע׃מִי־גֶ֥בֶר כְּאִיּ֑וֹב יִֽשְׁתֶּה־לַּ֥עַג כַּמָּֽיִם׃וְאָרַ֣ח לְ֭חֶבְרָה עִם־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וְ֝לָלֶ֗כֶת עִם־אַנְשֵׁי־רֶֽשַׁע׃כִּֽי־אָ֭מַר לֹ֣א יִסְכָּן־גָּ֑בֶר בִּ֝רְצֹת֗וֹ עִם־אֱלֹהִֽים׃לָכֵ֤ן ׀ אַ֥נֲשֵׁ֥י לֵבָ֗ב שִׁמְע֫וּ לִ֥י חָלִ֖לָה לָאֵ֥ל מֵרֶ֗שַׁע וְשַׁדַּ֥י מֵעָֽוֶל׃כִּ֤י פֹ֣עַל אָ֭דָם יְשַׁלֶּם־ל֑וֹ וּֽכְאֹ֥רַח אִ֝֗ישׁ יַמְצִאֶֽנּוּ׃אַף־אָמְנָ֗ם אֵ֥ל לֹֽא־יַרְשִׁ֑יעַ וְ֝שַׁדַּ֗י לֹֽא־יְעַוֵּ֥ת מִשְׁפָּֽט׃מִֽי־פָקַ֣ד עָלָ֣יו אָ֑רְצָה וּמִ֥י שָׂ֝֗ם תֵּבֵ֥ל כֻּלָּֽהּ׃אִם־יָשִׂ֣ים אֵלָ֣יו לִבּ֑וֹ רוּח֥וֹ וְ֝נִשְׁמָת֗וֹ אֵלָ֥יו יֶאֱסֹֽף׃יִגְוַ֣ע כָּל־בָּשָׂ֣ר יָ֑חַד וְ֝אָדָ֗ם עַל־עָפָ֥ר יָשֽׁוּב׃וְאִם־בִּ֥ינָה שִׁמְעָה־זֹּ֑את הַ֝אֲזִ֗ינָה לְק֣וֹל מִלָּֽי׃הַאַ֬ף שׂוֹנֵ֣א מִשְׁפָּ֣ט יַחֲב֑וֹשׁ וְאִם־צַדִּ֖יק כַּבִּ֣יר תַּרְשִֽׁיעַ׃הַאֲמֹ֣ר לְמֶ֣לֶךְ בְּלִיָּ֑עַל רָ֝שָׁ֗ע אֶל־נְדִיבִֽים׃אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נָשָׂ֨א ׀ פְּנֵ֥י שָׂרִ֗ים וְלֹ֣א נִכַּר־שׁ֭וֹעַ לִפְנֵי־דָ֑ל כִּֽי־מַעֲשֵׂ֖ה יָדָ֣יו כֻּלָּֽם׃רֶ֤גַע ׀ יָמֻתוּ֮ וַחֲצ֪וֹת לָ֥יְלָה יְגֹעֲשׁ֣וּ עָ֣ם וְיַעֲבֹ֑רוּ וְיָסִ֥ירוּ אַ֝בִּ֗יר לֹ֣א בְיָֽד׃כִּי־עֵ֭ינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכָל־צְעָדָ֥יו יִרְאֶֽה׃אֵֽין־חֹ֭שֶׁךְ וְאֵ֣ין צַלְמָ֑וֶת לְהִסָּ֥תֶר שָׁ֝֗ם פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃כִּ֤י לֹ֣א עַל־אִ֭ישׁ יָשִׂ֣ים ע֑וֹד לַהֲלֹ֥ךְ אֶל־אֵ֝֗ל בַּמִּשְׁפָּֽט׃יָרֹ֣עַ כַּבִּירִ֣ים לֹא־חֵ֑קֶר וַיַּעֲמֵ֖ד אֲחֵרִ֣ים תַּחְתָּֽם׃לָכֵ֗ן יַ֭כִּיר מַעְבָּֽדֵיהֶ֑ם וְהָ֥פַךְ לַ֝֗יְלָה וְיִדַּכָּֽאוּ׃תַּֽחַת־רְשָׁעִ֥ים סְפָקָ֗ם בִּמְק֥וֹם רֹאִֽים׃אֲשֶׁ֣ר עַל־כֵּ֭ן סָ֣רוּ מֵֽאַחֲרָ֑יו וְכָל־דְּ֝רָכָ֗יו לֹ֣א הִשְׂכִּֽילוּ׃לְהָבִ֣יא עָ֭לָיו צַֽעֲקַת־דָּ֑ל וְצַעֲקַ֖ת עֲנִיִּ֣ים יִשְׁמָֽע׃וְה֤וּא יַשְׁקִ֨ט ׀ וּמִ֥י יַרְשִׁ֗עַ וְיַסְתֵּ֣ר פָּ֭נִים וּמִ֣י יְשׁוּרֶ֑נּוּ וְעַל־גּ֖וֹי וְעַל־אָדָ֣ם יָֽחַד׃מִ֭מְּלֹךְ אָדָ֥ם חָנֵ֗ף מִמֹּ֥קְשֵׁי עָֽם׃כִּֽי־אֶל־אֵ֭ל הֶאָמַ֥ר נָשָׂ֗אתִי לֹ֣א אֶחְבֹּֽל׃בִּלְעֲדֵ֣י אֶ֭חֱזֶה אַתָּ֣ה הֹרֵ֑נִי אִֽם־עָ֥וֶל פָּ֝עַ֗לְתִּי לֹ֣א אֹסִֽיף׃הַֽמֵעִמְּךָ֬ יְשַׁלְמֶ֨נָּה כִּֽי־מָאַ֗סְתָּ כִּי־אַתָּ֣ה תִבְחַ֣ר וְלֹא־אָ֑נִי וּֽמַה־יָדַ֥עְתָּ דַבֵּֽר׃אַנְשֵׁ֣י לֵ֭בָב יֹ֣אמְרוּ לִ֑י וְגֶ֥בֶר חָ֝כָ֗ם שֹׁמֵ֥עַֽ לִֽי׃אִ֭יּוֹב לֹא־בְדַ֣עַת יְדַבֵּ֑ר וּ֝דְבָרָ֗יו לֹ֣א בְהַשְׂכֵּֽיל׃אָבִ֗י יִבָּחֵ֣ן אִיּ֣וֹב עַד־נֶ֑צַח עַל־תְּ֝שֻׁבֹ֗ת בְּאַנְשֵׁי־אָֽוֶן׃כִּ֥י יֹ֘סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע בֵּינֵ֣ינוּ יִסְפּ֑וֹק וְיֶ֖רֶב אֲמָרָ֣יו לָאֵֽל׃

מאמרים על הפרק

וַיַּעַן אֱלִיהוּא (פרק ל"ד)

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ר' חיים יוסף דוד אזולאי ,

מי גבר כאיוב וכו'. אפשר לפרש כי הנה הרב מהר"ם אלשיך ז"ל סבר כי לא יתכן לאיש אשר בו נפש חיה שכלית וקדושה להכשל בשום חטא שלא מדעת אם לא שכבר הזיד באחת מכל המצות אשר לא תעשנה ועשה מדעת ורצון גמור ונפסל ביוצא חוץ למקומו הא גרמא ליה ליכשל בחטא שוגג ואי אפשר לחטוא בלי עון שקדמו וכן כתב בשמו מהר"ם ן' חביב ז"ל בשיטתו ביומא על דף פ"ו ולפי סברא זו ניחא דחייב על השגגות מאחר שקדמו עון וקי"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב. אכן הרב בתי כהונה בסוף ח"ב הביא סברא אחרת דאדרבא אין עון בלי חטא שקדמו כי לא יתכן אדם מישראל זרע קדש לבבו פונה לעבור על המצוה בזדון לולי שבתחילה נכשל בשוגג גם בלא דעת וטעם טעם איסור ונכנסה הזוהמה בו ואח"כ בא זדון ולדעת זה יש לדון דלא יהיה חייב דאין כאן תחילתו בפשיעה. ושם הרב הנזכר כתב עוד סברא שלישית דמשכחת לבא חטא בלי עון שקדמו וכן אפשר לבא לידי עון בלי חטא שקדמו ולא ימשך זה מזה ועוד צדד הרב והאריך הרחיב בזה ע"ש באורך וברוחב. והנה אפשר דאיוב היה סובר כסברא השנית דלא אפשר לאיש צדיק תחלת קלקולו בעז"ה לעבור בתחילה במזיד רק מוכרח כי בתחילה בבלי דעת נכשל בשוגג ואחר זה יבא לידי עבירה במזיד ועבירה גוררת עבירה והבא ליטמא פותחין לו והיה מהרהר על זה דכיון שתחלתו שוגג ואחר זה אנוס הוא פטור ויש לתמוה איך הוא יתברך נותן לרשע רע ונפרע ממנו על כל עונותיו. על כן בא אליהוא והן בפיו תוכחות כי לא צדק בזה והיינו דקאמר מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים וכו' כלומר דברי איוב לעו והיו כלא היו כי הוא אמר לא יסכון גבר ברצותו עם אלהים כי אין לו תועלת בעשות רצונו יתברך והכונה דשגיאות מי יבין ואחרי כן גורר המזיד ופורע לו ומענישו על הכל. ועל זה אמר אליהוא אנשי לבב שמעו לי תנו לבכם לחקור את זאת כי לא צדק איוב חלילה לאל מרשע לומר שהוא מסייע ליטמא ח"ו כי לא אמרו אלא פותחין לו כי הוא פרץ גדר ופתח פתוח מצא אבל לא נאמר מסייע להרע ח"ו ואם יחטא בשוגג ומזה יגרור למזיד חלילה לו מעול לשלם על המזיד כאלו נעשה מתחילה אמנם אין האמת כסברת איוב רק כסברא השלישית הנזכר דאין הדבר מוכרח דאפשר מזיד בלי שקדם לו שוגג ואפשר שוגג אף שלא קדם לו מזיד וכך גזרה חכמתו יתברך שהרשות נתונה לאדם והבחירה בידו ולא חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא. ומשפט הרשעים ותוקף הדין לעושים תחילה מזיד ואחר כך שוגג דחייבים גם על השוגג דהו"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס דחייב. אבל אם שגג בתחילה ומזה נגרר המזיד יקל עונשו וחלילה לו מעול כי פעל אדם ישלם לו. הכונה הלא תראה כי כל המצות שאדם עושה אף דאעיקרא איכא טענת מי הקדימני ומן הדין אין הקב"ה חייב לשלם. וגם דהן לו יהי דהמצוה ראשונה ישלם מ"מ מצוות הנגררות דכך היא המדה מצוה גוררת מצוה וגם דהקב"ה מסייעו כמ"ש הבא ליטהר מסייעין אותו ומן הדין במצות הנגררות אין שכרו כמצוה ראשונה ועם כל זה בטובו הגדול ישלם וז"ש כי פעל אדם ישלם לו כביכול כאלו הוא מן הדין כי כן מוכח תיבת ישלם כמ"ש סוף פרק הזרוע תני תנא ישלם ואת אמרת מדת חסידות ומחסדיו הרבים ישלם כאלו הוא מדינא לכל פעל אדם בשגם וכארח איש ימציאנו דמסייעין אותו ומצוה גוררת מצוה עם כל זה פועל אדם ישלם לו כאלו הכל מידו ובכחו הוא עושה הכל וזה לענין השכר. אף אמנם לא ירשיע לסייע לעבירה ח"ו כאמור. ושדי לא יעות משפט שאם שגג ונמשך מזיד לא יעות ח"ו לשלם לו בתוכחות על עון מאחר שנמשך משוגג ויקל ענשו כאמור:כי פעל אדם ישלם לו. אמרו בזהר הקדוש על פסוק זה דכמו שיעץ איוב לפרעה על ישראל שיקח ממונם וישעבדם כן הות ליה לאיוב. ואפשר לרמוז דזהו ר"ת פעל אדם ישלם לו פועל עצתך לפרעה אותו דין ממש ה' שלם לך ממונך לקח ויסרך. ודורשי רשומות אמרו פועל ר"ת למפרע לוו עלי ואני פורע. ואפשר ישלם ר"ת ישלם שבת למוד מועד כמ"ש רז"ל בש"ס פ"ב דביצה דמזונותיו של אדם קצובות מר"ה חוץ משבת וי"ט ולימוד בניו. ודרך צחות אמרו כל מזונותיו של אדם קצובות לו מתשרי חוץ מתשרי ראשי תיבות תשרי תורה שבת ר"ח יום טוב עכ"ד ואפשר לרמוז דס"ת כי פעל אדם ישלם בגימטריא ענו כי זה כל האדם ביראה ובתורה להיות ענו כמו שכתבנו בעניותנו בכמה דוכתי מיסוד רז"ל בס"ד:

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך